דרשה לבר מצווה - שבת פרשת בלק
דרשת בר מצווה - שבת פרשת בלק - תשמ"ט - 15.7.89
פרשת "בלק" מעלה על נם את דמותו המרתקת של בלעם, סיפור בן אלפי שנים חי בתוכנו ולא נס ליחו, ולא כהתה האקטואליות שבו אף לימינו אלה.
אנחנו קוראים על שליחי בלק הבאים אל בלעם. רואים את בלעם משכים קום, יוצא לדרך, לקלל, או שמא לברך1 את בני ישראל. י
כולנו מכירים את סיפורה של האתון , הניצבת במשעול הכרמים, גדר מזה, וגדר מזה, עיקשת ומוכה עד שלפתע פותחת את פיה.
ובהמשך, פעם אחר פעם, שלוש פעמים, מברך ומשבח בלעם את ישראל, בלשון שמעטים מנביאי ישראל עשו זאת.
הפרשה שזכיתי לקרוא לפניכם עשירה מאד. אסתפק בכמה שאלות, ואשתדל לשתף אתכם במקצת מן התשובות, תוך כדי מקבילות לתקופתנו אנו.
נביא או קוסם ?
על בלעם מסופר בבראשית רבה שהיה "גדול הפילוסופים בעולם", ובלשון העת ההיא, פילוסוף אינו שבח גדול...חז"ל אומרים על הפסוק "נאום הגבר שתום העין" כי עינו עין רעה הייתה, ובכל מקום שהיה בלעם מסתכל, "היה ממשיך רוח מזיקים". במדרש, מוצאים אנו שבלעם היה "פותר חלומות".
ומאידך, איך אפשר להתעלם ממשפט כמו "לא אוכל לעבור את פי הי אלוקי", ועוד "נאום שומע אימרי אל, ויודע דעת עליון...".
יתירה מזו, בהפטרה שקראתי מתוך הנביא מיכה, מצאנו כתוב "כי העלתיך מארץ מצרים, ומבית עבדים פדיתיך, ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים. עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם בך בעור, מן השיטים עד הגלגל למען דעת צדקת הי."
ואכן, יש המסתכלים על בלעם כעל גדול נביאי אומות העולם. ואמנם, כאן, מציב אותו הנביא מיכה בשורה אחת עם משה רבנו.
נראה שיש לנו כאן עניין עם נביא אומות, אשר הסכים לקבל על עצמו לזמן מה את מרות הקב"ה "לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי".
אולם, בסופו של דבר, כאשר בלק לא קיים את הבטחתו לשלם לבלעם את שכר טרחתו, כסף וזהב, - ואפשר להבינו - חוזר בלעם לסורו וכך מוצא את מותו בקרב של בני ישראל נגד מדין .
אכן, דמות משונה, התלויה ומטלטלת בין עולמות, והמכריעה לא על פי אמונה פנימית אלא על פי הלחצים החיצוניים.
למה היה צריך בלק להביא קוסם מארץ כה רחוקה ?
על פי הכתוב בספר דברים כ"ג "בלעם בן בעור, ארם נהריים" נוטים רוב הפרשנים לקבוע שבארם נהריים היה מקום מושבו של בלעם.
ארם נהריים רחוקה למעלה מאלף קילומטרים מארץ ישראל. מסע ארוך ומייגע באותם ימים, על אתון... אולי מסע של חודש ימים. האומנם לא עמדו לבלק קוסמים מוכשרים קרובים וזמינים יותר ?
נראה שבלק מלך מואב, בטוה שאחרי מיגור סיחון ועוג, אין לו כל דרך להימלט ולהתנגד בכח לבני ישראל. "הנה כיסה את עין הארץ".
יושבים זקני מואב, וקסמזם בידיהם... יושבים זקני מדין וקסמים בידיהם. ושואלים עצמם מה עושים? בכח הזרוע לא יוכלו לעם ישראל. ואז, צץ שמו של בלעם, המכיר בהי ואולי מוכן להשכיר את שרותיו כקוסס/נביא, קוסם בינלאומי נכבד!...אמת, הוא יושב על נהר הפרת, מרחק אלפי מילין . אך לבלק ביאושו, יש כאן פתרון בעל סיכויים טובים.
לכן , שולחים אליו משלחות מכובדות, ובסופו של דבר, משכנעים אותו להתמיד עם המשימה.
היש בכלל חשיבות לכך שקוסם מקלל את ישראל ?
האומנם לנבואתו של קוסם יש חשיבות כלשהי ?
אחד מהשניים:
אם קוסם הוא, הרי דבריו אינם בעלי משקל, חשיבות ואמת.
רק אם מדבר הוא בשם ה', תהיה משמעות למה שיאמר.
נראה שבעיניהם של המואבים, עצם קללתו של בני ישראל על ידי נביא הינה בעלת חשיבות עליונה.
אומר הפרשן הגדול מהעת החדשה, אברבנאל: "אם היו גויי הארץ בוטחים בקללתו של בלעם, היו מתאמצים להילחם. כאשר שמעו כי הי הפך קללתו לברכה, ידעו כי הצלת ישראל מן השמים היא, ולא קם בהם רוח להילחם בישראל."
לפי. השקפת אברבנאל, הסכנה לא הייתה בקללה של בלעם, אלא באמונת הבריות בקיללתו.ההשפעה הפסיכולוגית של נאומי בלעם ניכרת אפילו בדבריה של רחב אל מרגלי "הושע ביריחו :
"ידעתי כי בתן ה' לכם את הארץ, וכי נפלה אימתכם עלינו, וכי נמוגו כל יישובי הארץ מפניכם, ונשמע וימס לבנו."
גם בימינו, אגו רואים שדבריו של מנהיג אמיתי יכולים להשפיע רבות על עם יש בהיסטוריה הקרובה.דוגמאות מרובית:למנהיגים שהובילו את עמם לאבדון בהבל פיהם, ולהבדיל למנהיגים דגולים שהדביקו את עמם בחזונם.
כאז, כן היום, נאבק עם ישראל עם עמי הסביבה כדי לזכות לרשת את הארץ.
כאז, כן היום, יש ממנהיגי העולם שאחד בפה, ואחד בלב...
כאז, כו היום, עם ישראל, אחרי שואה איומה, ולאחר יותר מארבעים שנות מאבק לעיתים עייף ויגע.
כאז, כן היום, קמים לישראל אנשים מכאן ומכאן המאמינים כבלעם שבהבל פיהם, יוכלו לפתור כאן ועכשיו את הבעיות הקשות של עמם.
אני, שזכיתי לגדול בכפר עציון המתחדשת, רואה כמובן מאליו את הפסוק "כי מ ראש צורים אראנו ומ גבעות אשורנו" מרמז לשני ישובים שכנים. אבל יחד עם זה. אני צריך לשאול עם המפרשים האומנם סיפת הפסוק "ובגויים לא יתחשב" ברכה היא או הס והלילה קללה...
לא קל להתבגר בתקופה קשה ושסועה. ביום הגיעי למצוות, אני מייחל לחיזוק אמונתו של עם ישראל בעצמו ובארצו, ומי יתן ונזכה להגשמת הפסוק:
"ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום"