שבת שלום לכולם!
תודה רבה לכל מי שבא מקרוב ומרחוק.לצערי סבתא רבה שלי, רחל מרגליות, נפטרה בשבוע שעבר והיא חסרה לי מאד.בפרשה שאני אקרא מחר, פרשת "שופטים", מופיעות דמויות מרכזיות בהנהגת עם ישראל:
שופטים, מלך, כהנים ולויים, נביא, זקנים, כהן משוח מלחמה ושרי צבאות.

בתנ"ך ישנן תשע דמויות ששמן אחיה, וחלקן מופיעות במגוון תפקידי המנהיגים שציינתי,

ביניהם:
*בשמואל א' נמצא את אחיה בן אחיטוב, צאצא של עלי הכהן והוא נושא את האפוד בשעת מלחמה
*בדברי הימים א' אנו נפגשים עם אחיה הפלוני, מגיבורי דוד
*במלכים א' אנו נפגשים עם אחיה בן שישא, אחד מסופרי שלמה
*במלכים א' אנו נפגשים גם עם אחיה השילוני שהיה נביא, הוא שניבא על קריעת הממלכה
*בנחמיה אנו נפגשים עם אחיה שהיה מראשי העם שחתמו על אמנה
באמנה מתוארת ההיסטוריה של עם ישראל: מבחירת אברהם דרך יציאת מצרים,הניסים במדבר,
כיבוש הארץ , תקופות הזקנים והשופטים ועד לחורבנה, שיממונה ויישובה שמתחיל מחדש, אך ממעמד של עבדות לאומות.

המסר המודגש לכל אורכה של אמנת-נחמיה (ואחיה), כי בניגוד לטוב שה' עשה לעמו, עם ישראל הזיד ולא הלך בדרך ה', ואם עשה זאת מדי-פעם היה זה רק מפני הצרות , ולאחר ששב ה' להושיע – שבו ישראל להתנכר. אולי משום שכורתי-האמנה הם ממנהיגי העם, בולטת האחריות שהם מטילים על כתפי המנהיגים של הדורות הקודמים. החיים בארץ, כעם עצמאי עם סדרי שלטון ומנהיגות , מחייבים אחריות אחרת.

אם נחזור לפרשתנו, פרשת שופטים, נוכל לראות לאיזה סוג של אחריות מתחייב כל מנהיג:
לשופטים אסור לקחת שוחד ולהכיר פנים ועליהם לרדוף אחרי הצדק.

המלך צריך לשמור את כל דברי התורה ולא להתנשא על עמו. לשם כך הוא כותב לעצמו ספר תורה ומשנן ולומד אותו כל חייו.

הכהנים והלויים–ה' הוא נחלתם ואסור להם לבקש נחלה נוספת.

על הנביא-להיצמד רק למה שה' מצווה אותו.

על הזקנים לעשות צדק. אם הם יודעים שרוצח במזיד ברח לעיר מקלט עליהם להוציאו משם ולמסור אותו ביד גואל הדם. על הזקנים גם לקחת אחריות על כל שבשטח שיפוטם. במידה ונמצא חלל בקרבת עירם עליהם להקריב עגלה ולבקש כפרה על המעשה.

תפקידו של כהן משוח מלחמה- לעודד ולחזק את היוצאים למלחמה, ולקרוא את שם-ה' על המערכה.

מכל בעלי תפקידי המנהיגות הבכירה שפרשתנו עוסקת בהם נדרש למעשה תנאי בסיסי אחד: ללכת בדרך ה', היא דרך הישר, ולא לסור ממנה ימין או שמאל. "למען תחיה וירשת את הארץ", "למען יאריך ימים על ממלכתו".

מה שאני לומד מזה לחיים הוא  שאם אני וכולנו רוצים להמשיך ולחיות חיי-חירות בארץ הזו, זה מחייב. זה דורש ממני לגלות אחריות כלפי מה שקורה בתוכי ומסביבי. שלמה המלך אמר: (משלי, ט"ז, ל"ב): "טוב ארך-אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר".

זה אומר שאם כל אחד מאיתנו יהיה "מנהיג", בראש ובראשונה על עצמו, זה כבר יקרין גם החוצה.

אם כל אחד מאתנו , כשלב ראשון, יהיה סבלן יותר במידותיו, הכל יוכל להראות אחרת: בין האדם לעצמו, במשפחה, בקהילה. ובמעגלים רחבים יותר.

(ואני אומר זאת קודם-כל לעצמי כנצר למשפחה בה זורם דם כהנים, ג'ינג'ים , הונגרים ו"סתם" הקלים לרגוז…)

אנו בפתחו של חודש אלול , חודש של חשבון-נפש, של התעוררות לתשובה. של התכוננות ל"התחלה חדשה".

אומרים שבר-מצווה זה כמו להיכתב לדף-חלק. אבל אני יודע שכל מה שאני נושא עמי – מהדורות הקודמים – מאלו שאינם, ואשר שמות שלושה מהם מאוחדים בשמי, מאלה שזכיתי ואני זוכה ללמוד מהם , ממשפחתי הקרובה, וגם מהאישיות והחוויות שצברתי בשלוש-עשרה השנים האחרונות – מעטרים את הדף הזה בהרבה  מאד סימני-דרך.

מאחל לעצמי ולכם שאזכה להוסיף סימנים רבים משלי.

דרשת בר מצווה – פרשת בשלח