דרשה לבר מצווה פרשת נשא
דרשה לבר מצווה פרשת נשא
"אורחים יקרים, בני משפחה וחברים, ברשותכם אשא מספר מילים על פרשת השבוע מתוך תורתנו הקדושה, הלוא היא פרשת נשא.
פרשת נשא היא הפרשה השנייה בספר מדבר שהוא הספר הרביעי במניין חמישה חומשי התורה. את פרשת נשא קוראים בדרך כלל בשבת הסמוכה לחג השבועות שהוא כידוע חג מתן תורתנו הקדושה, ולפיכך השמחה היא כפולה ומכופלת.
הפרשה עוסקת במגוון נרחב של נושאים וכמו בפרשות רבות בספר במדבר גם פרשה זו עוסקת בהכנות של בני ישראל לקראת המסע לארץ ישראל. אחד הנושאים בהם עוסקת פרשת נשא הוא נושא ברכת הכוהנים המצווים לברך את בני ישראל בברכתם.
ברכת הכוהנים מורכבת משלושה פסוקים שהם כנגד שלושה חלקים מתוך הציבור המרכיב את עם ישראל,
החלק הראשון של הברכה מתחיל במילים "יברכך השם וישמרך" והוא מיועד לעובדים ואנשי העמל ובעלי המלאכות מקרב הציבור.
החלק השני של הברכה מתחיל במילים "יאר השם פניו אליך ויחונך" והוא מיועד לאותו ציבור העוסק בלימוד
החלק השלישי של הברכה מתחיל במילים "ישא השם פניו אליך וישם לך שלום" והוא מיועד לאנשי החייל ולאנשים המשרתים בכוחות הביטחון המגנים על הציבור.
ברכת הכוהנים היא ברכה מיוחדת המועברת ישירות מהקדוש ברוך הוא אל בני ישראל באמצעות הכוהנים. אומנם הברכה נאמרת על ידי הכוהנים שבעם אך הקדוש ברוך הוא מברך את עמו באופן ישיר בעזרת הכוהנים ועל כך אנו למדים מהמשפט הבא:
"ושמו את שמי על בני ישראל ואברכם".
היום, עם הגיעי לגיל המצוות ועם קבלת עול המצוות, אני רוצה לברך כל אחד ואחת מכם בברכת החסד, הגבורה, התפארת, ההוד והנצח. אני רוצה להודות לכל אחד ואחת מכם על שהגעתם לחגוג יחד איתי, ולברך אתכם בכל הברכות המופיעות בפרשת השבוע פרשת נשא/
נכתב ע"י גיא שמואל - כפר עציון
דרשת בר מצווה פרשת נשא
הורי ואחי היקרים, משפחתי המורחבת, אורחים וחברים, שבת שלום וברוכים הבאים.
פרשת נשא שאותה קראנו השבת, היא הפרשה הארוכה בתורה, ובה עניינים שונים. ברצוני להתמקד בסוגיית אורכה של פרשיית קרבנות הנשיאים, ולחבר את התשובה למעמד בר המצווה אותו אני חוגג היום.
אנו יודעים כי התורה לא מאריכה בדברים, ולכך יש דוגמאות רבות בתורה. אם כן, מדא פרשיה, שאפשר היה לכתוב אותה בקיצור, מאריכה ומפרטת כל הקרבה והקרבה ?
אנסה להציע דרך לפתור את הבעיה, ולשם כך נפליג בדמיוננו אל בני ישראל במדבר סיני בראשית חודש ניסן, כמעט שנה לאחר יציאתם ממצרים.
מה עברו בני ישראל באותה שנה ? הם הפכו מעם עבדים מדוטא לאנשים חופשיים שצועדים לעבר ארץ שהובטחה להם , הם עברו בשלום בים סוף, וראו את המצרים מוטלים מתים על שפתו ; הם קיבלו תורה משמים, ושמעו וראו בחג השבועות, שחגגנו השבוע, קולות אלוקים ששום עם אחר בעולם לא ~דע ולא ~דע ; הם חזו בהשגחת ה' המספקת להם אוכל ומים במדבר יבש, ומסלקת מהם באמצעות עמוד אש וענן את סכנות הישימון; ועתה הם עסוקים בתרומה ובבנייה של משכן למלך מלכי המלכים, שתשרה את שכינתו בתוכם, אנשים בשר ודם. לו היינו שואלים אותם שנתיים קודם לכן : האם הם מאמינים, שהם, בני שנים עשר השבטים יזכו לכל אלה, הם וודאי היו מנגבים את זיעתם, מנענעים בראשם בחוסר אמון וממשיכים בעבודת הפרך היומיומית. ובאמת, מי יכול היה להאמין שעבדים לממלכה החזקה ביותר בעולם יצליחו לצאת מיישוביהם במספר של שש מאות אלף גברים ולפחות כפליים מזה נשים וטף ?
ועכשיו, הנציגים שלהם, נשיאי השבטים, מקריבים קרבן לסגל שיא הקשר שיכול להיות בין האדם לבין א-לוקיו : הקמת המשכן והשראת השכינה.
אירוע כזה, אסור "לקצר". שהרי, בכל יום מחדש, כל נשיא שהקריב הזכיר לבני שבטו ולעם כולו את השנה המופלאה הזו, ואת החסדים שגמל ה' איתם, וגם הזכיר את החובה לשמוע בקול ה' וללכת בדרך הברית שכרת איתם ה', במדבר, ואחר כך, בארץ ישראל.
זה גם מזכיר לנו אירוע חשוב שהתרחש לפני כחודשיים.
בכל ליל עצמאות מדליקים שנים עשר אזרחי המדינה משואות. שוב ושוב עולים אנשים, מספרים את סיפורם האישי, ואנו צופים בהם. וגם כאן היה אפשר לקצר, ולהסתפק בהדלקה משותפת של כולם, בלי לשמוע את החוויות הפרטיות שעברו עליהם.
אך הטקס מתארך, ויחד איתו אנו לומדים להעריך את מה שעבר על עמנו, את יד ה' שמשגיחה עלינו, והופכת אנשים, שיצאו מבית הקברות של השואה לאזרחי המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון. הטקס הזה מסייע לנו להבין עד כמה חשוב לשמור על המפעל שבנינו בחסדי ה', ולשפר את הדברים שדורשים תיקון : אופי הדתי, בחברה, בכלכלה, בביטחון.
ומהרבים ליחיד. עתה עומד אני ביום בר המצווה שלי, ועובר מספר טקסים ואירועים : הנחת תפילין, קריאה בתורה, עליה לתורה, דרשה, עול מצוות. מצד אחד זהו, בסך הכול, יום אחד בחיי בו נעשיתי בן שלוש עשרה שנה, ואם כך, מדוע הצורך להרבות בטקסים? האם לא ניתן לקצר?!
אלא, שמצד שני, זהוו יום בו אני מסכם את מה שהיה, ומביט אל העתיד.
אני מתבונן לאחור, ומודה על שנתנו לי לחם לאכול ובגד ללבוש, על שהשקיעו בחינוכי, על שדאגו שלא אחסר ושלא אפול בדרך. ואני מבין שמוטלות עלי מעכשיו חובות: ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. לחיות את הדברים עליהם העולם עומד: תורה, עבודה וגמילות חסדים.
וכך, לחגיגת בר המצווה מצרפים עוד ועוד משימות, ואת המעשים לא מקצרים. כך אדע להעריך את מה שקיבלתי, ואתכונן לחיי בעתיד.
משפחתי היקרה ואורחים נכבדים:
על סמך הדברים שאמרתי, אני מבקש להודות לכולכם על השתתפותכם בשמחתי, על שתרמתם לי בעבר, ועל מה שתתרמו בעתיד, ומקווה שמכאן ואילך גם אדע להחזיר לכם כגמולכם.
שבת שלום.